התפיסה הפדגוגית

הקושי שהוגדר

לא "קריאה", אלא הגדרה צרה: לומד בכיתות א-ב ששולט באותיות ובסימני הניקוד, מפענח נכון אך לאט, ומאבד את משמעות המילה עד שהוא מגיע לסופה. הפער הוא באוטומטיזציה של שליפת ההברה, לא בידע.

מכאן נגזרת החלטה אחת שמכתיבה את כל השאר: מה שצריך להתאמן כאן הוא מהירות, ולכן המשחק חייב להיות מהיר, והקריאה חייבת להיות מה שמקדם בתוכו.

העיקרון: הקריאה היא המכניקה

ברוב משחקי הקריאה המשחק הוא הפרס והקריאה היא המחיר. כאן היחס הפוך. בחירת ההברה היא הפעולה שמקדמת את הרובוט, ואין דרך לנצח בלי לקרוא. הפרופורציה שאליה כיוונתי היא כשישים אחוז קריאה מול ארבעים אחוז פעולה.

הבחירה הלימודית קלה, המשחק קשה

אפשר להקשות משחק בשתי דרכים: להקשות את ההחלטה הלימודית, או להקשות את התנאים סביבה. הראשונה מוציאה לומד מתקשה מהמשחק, השנייה משאירה אותו בפנים. לכן הבחירה נשארת בין שתי הברות רוב הדרך, ומה שעולה הוא הקצב וצפיפות המכשולים.

ארבע החלטות שהתהפכו תוך כדי פיתוח

1. הכוכבים מדדו את הדבר הלא נכון

2. שליש מהמסיחים לא היו פתירים בקריאה

3. טעות בקריאה עלתה בלב

4. מילה שנכשלה נספרה כהצלחה

חזרה מרווחת, ובגובה הילד

מנגנון החזרה בנוי על עקרון התרגול המרווח, אבל מותאם למי שעדיין לא בונה לעצמו לוח זמנים. בנק המילים עומד על 108 מילים, כולן עם תמונה, מפוצלות להברות לפי חלוקה תקנית, כולל טיפול בפתח גנובה ובוי-ו שרוקה מול חולם מלא.

מה נמדד, ולמי

המערכת אוספת שלושה דברים ברמת ההברה: דיוק, זמן תגובה, וסוג הניקוד שבו אירעה הטעות. מכאן נגזר דוח שמיועד למבוגר בלבד ומנוסח בשפה יומיומית, והוא חבוי מאחורי אייקון קטן במקום שילד לא מחפש בו.

מה הכלי הזה לא עושה

• הוא לא מאבחן. הוא מצביע על דפוסי טעות, וזה חומר לשיחה עם מורה או מאבחנת, לא תחליף לה.
• הוא לא מלמד אותיות מאפס. הוא מניח ידע קיים ועובד על מהירות ועל שטף.
• הוא לא מטפל בהבנת הנקרא ברמת המשפט. זה קושי אחר, בגיל אחר, ולכן הוא אי נפרד במפה.

מירי אלב · מנהלת פרויקטים דיגיטליים ביום, מפתחת טכנולוגיות למידה בלילה