אני עוסקת בשאלה אחת: איך הופכים קושי לימודי מוגדר לדבר שלומד רוצה לעשות שוב מחר. את האיים כאן בניתי מקצה לקצה, מהאפיון הפדגוגי ועד הפיקסל האחרון.
שְׁלוּקִי נבנה ביום אחד, בשש שעות עבודה. לבד, בלי צוות ובלי תקציב, עם שני כלי AI שיש היום לכל אחד. אשמח לגלות מה יוצא מזה בתוך מערכת שלמה.
אם הילד לבד מול המסך, אפשר ללחוץ על ה־X האדום ולהתחיל.
הרבה ילדים בכיתות א-ב יודעים את כל האותיות ואת כל סימני הניקוד, ובכל זאת קוראים לאט. הפער הוא לא בידע אלא באוטומטיזציה: כל הברה עדיין דורשת עצירה וחישוב מודע, ועד שהילד מגיע לסוף המילה הוא כבר לא זוכר את ההתחלה.
שלוקי עובד בדיוק על זה. בחירת ההברה הנכונה היא מה שמקדם את הרובוט, ואין דרך להתקדם בלי לקרוא. בסוף כל מילה מופיעה תמונה שלה, כי ילד שמפענח בלי להבין מה קרא לא באמת קורא.
יש דוח קריאה. אייקון הגרף הקטן בפינה השמאלית התחתונה של מסך הפתיחה פותח דוח שנועד לכם: אחוז קריאה נכונה, זמן ממוצע להברה, באיזה ניקוד הוא נופל, ואילו מילים נעצרו. הוא לא מיועד לילד.